אחת השאלות הנפוצות בטיפול פיזיותרפיה, היא מדוע הדלקת שאבחן הרופא אינה חולפת באמצעות התרופות שניתנו באותו הביקור.
זהו משום שדלקת "אורתופדית" אינה זהה לדלקת סיסטמית בגוף.
סימני הדלקת הקלאסיים ברפואה הם- כאב, חום, אודם, נפיחות ומגבלה בפונקציה. כאשר ישנה דלקת בגוף, הטיפול המקובל הוא תרופה אנטי-דלקתית.
בדלקת אורתופדית, לרוב לא יהיו אודם ונפיחות. הכאב יהיה בדפוס מסוים והפונקציה שתיפגע היא טווח תנועה, כוח או שניהם גם יחד. בפגיעה אורתופדית לרוב מדובר בבעיה מקומית בלבד, על רקע טראומטי או מכאני.
כדי לשקם את הפגיעה, צריך לשקם את יכולת התנועה של האזור.
לצורך הבהרה- אם יש לך דלקת באזור הכתף וקושי להרים את היד מעל לגובה הכתף, מאחורי הגב וכו'-
יש צורך לעבוד שרירי הכתף והשרירים הסובבים ע"מ לשפר את טווחי התנועה, הקואורדינציה השרירית ויכולת הגיוס של המערכת. תוך כדי עבודה על השרירים, המוח לומד דפוסי תנועה, אבל גם סיבי השריר מסתדרים ברמה המכאנית כפי שהם אמורים להיות. השינויים המכאניים והפיזיולוגיים לא נעשים בריק ויש השפעות של חומרים מתווכי דלקת וכאב. עם זאת, ההשפעה של משככי כאב ודלקת הינה מבודדת לדיכוי הסימפטום ולא מטפלת בגורם לבעיה. דיכוי התהליך הדלקתי בגוף יכול לשכך את הכאב, אך הדבר דומה לכיסוי עיני הסוס בכרכרה כדי שיוכל ללכת בכביש ללא חשש. כאב מאפשר לנו לשמור על האזור הפגוע. דלקת הינה תהליך חיובי בגוף ויש לה מקום חשוב בהחלמה!
טיפול במקור הבעיה מתחיל בזיהוי הגורם. כפיזיותרפיסטים אנחנו אמונים על שיפור הפונקציה של המטופל. אורח חיים יושבני, סביבת עבודה לא ידידותית וסרגל מאמצים לקוי הם גורמי סיכון לרבות מהפציעות והדלקות שאנחנו חווים. חלק מהטיפול הוא לבודד ולמזער את הגורם הבעייתי, בנוסף לטיפול בפונקציה שנפגעה. ככלל, פיזיותרפיסטים אינם משתמשים בתרופות כדרך טיפול. את הבעיות במערכת התנועה אנחנו פותרים באמצעות כלים שונים כמו חום, קור, חשמל, חבישות, עיסויים ועוד שמורידים את הכאב ומאפשרים תרגול ולמידה.
כך המוח (והגוף) לומד איך לבצע את הפונקציה שנפגעה בצורה מיטבית וללא כאב
